הבית שגדל לאט
העץ
רציתי שיהיה לנו גם עץ בגינה. עץ הדר, עם ריחות של פריחה שאלוהים-איך-חשבת-על-הריח-הזה. היו חילוקי דעות לכאן ולכאן, לבסוף הוסכם על עץ. ואפילו הכנו לו מקום (בתמונה).
ויום אחד נסענו להביא אותו הביתה. חנוך העביר אותו למקום שלו אחרי כמה ימים.
הנה הוא מקבל מים בפעם הראשונה:
וכשהסתכלתי על החבק הלבן שלו:
נזכרתי באלו – הצמידים הכי יפים שהיו לנו אי פעם:
כמה זמן עבר מאז.. וכמה זמן יקח עד שהגור-עץ שלנו יגדל, וידע להיות עץ לימון. ועוד בעיר!
==
נזכרתי שראיתי פעם את הסרט El sol del membrillo, סרט ספרדי ועם הצייר Antonio López García שמתעד תהליך של ציור עץ החבושים שאצלו בגינה. סרט נהדר ומאוד מאוד מ-א-ו-ד איטי על הזמן שלוקח לעץ. הזמן שלוקח לציור.
==
אנשים
יש דברים שטוב להם שיקרו לאט. למשל, איך שאנחנו לומדים לכתוב, או חשבון, או בכלל – איך אנחנו גדלים ונהיים אנשים. את זה אנחנו אף פעם לא מפסיקים ללמוד. וזה בסדר שזה קורה לאט. מוזמנים לבלוג כי חייב לצאת מזה משהו טוב של כרינה ובר, ולקרוא דברים מופלאים על שינויים וטרנספורמציות שאנחנו עוברים. ==
התמונה לא ברורה כל כך – אבל אלו מדי הגובה שאבא שלי, סבא של יאיר, אביגיל ותלמה הכין להם. כדי שכולם יוכלו לדעת כמה הם גדלו מהפעם הקודמת! == הבית גם לבית לוקח זמן לגדול, להיבנות, להרגיש בבית. החפצים שלנו מגיעים מכל מיני מקומות, מכל מיני זמנים וגילויים. חלקם עברו כבר פיסת חיים איתנו, חלקם – היו להם חיים משל עצמם והם החליטו להצטרף אלינו.
הינה כאן - הכלב הגיע אלינו מסבא של חנוך, הוא יושב על שולחן זכוכית שאנחנו ייצרנו, ושומר על כד פרחים שהבאנו מרומא, ומאחוריו ציור בשחור ולבן שיאיר צייר. ככה לכל חפץ לוקח זמן למצוא את מקומו בינינו. ועם הזמן הבית נהיה הרמוני, אורגני, הדברים ארוגים זה בזה. כך נוצרת המוכרות האינטימית. ולהכנס הביתה שלנו, זה כמו לקרוא סיפור, שלנו. == זה בית בעיני, הדברים קורים בו לאט. לכל זמן, ועת לכל חפץ. כפשוטו. == לסיום – משהו שגדלתי עליו אם אני מדברת על לגדול, זה נותן לי תירוץ לכתוב על הבלוג הנפלא של אורית גידלי. התירוץ לא רק בגלל השם, אלא גם בגלל שבאמת משם אני מנסה לגדול - זה הבלוג הראשון שגילה לי איך נהיים קוראים של בלוג. זו היתה תחושה של גילוי, כאילו קיבלתי מתנה. אני אפילו לא זוכרת איך הגעתי אליו, אבל– תודה! תודה! אורית גידלי, משוררת נפלאה, חכמה עד בלי די, אחת המצחיקות ונדיבה בפשטות שמעוררת בי כל פעם התפעמות מחדש. מוזמנים.
